הגעה לורשה ותחילת גישושים להתנדבות

 5/5 רגע לפני... מחר אנחנו טסות. השבוע האחרון היה עמוס. לא היה לנו זמן בכלל להתחיל לחשוב על הנסיעה שלנו. והנה, מחר זה קורה.

יוצאות מהארץ עם תרומה משמעותית, עם חיזוקים מקיר לקיר, עם תחושת שליחות - לא פחות.
6/5 -  מגיעות לנתב"ג בשעה 2 לפנות בוקר,  4 שעות לפני הטיסה. לשמחתנו, הצ'ק אין והבידוק הבטחוני עוברים במהירות ותוך 20 דקות אנחנו כבר בביקורת דרכונים ובדיוטי פרי. דבר ראשון הולכות להחליף את הכסף שקיבלנו לכסף פולני. בזמן שענת ואני קונות קפה ומאפה, דינה וגליה מסדרות את כל הזלוטים במעטפות - כל אחת מאתנו מקבלת מעטפה עם סכום מדוייק. איזה מזל שדינה איתנו - היא היחידה מבינינו שיודעת חשבון, והיא אחראית על ה"בנק" שלנו.
זהו, עולות למטוס ומצליחות להרדם לכמה שעות. הטיסה לורשה עוברת מהר ובקלילות. יוצאות מהשדה, צ'יק צ'ק ואנחנו כבר במונית בדרכנו למלון. מקבלות את החדרים ואפילו מספיקות לארוחת הבוקר. רגע מכונן בלובי של המלון: עומדות מול פקיד הקבלה ולידינו קבוצת אמריקאים. תוהות ביננו לבין עצמנו מה יש לאמריקאים לחפש בורשה... ענת ואני אומרות שבטח הם פה לעזור לפליטים.. לא נעים לנו לשאול אותם. רמז מקדם - אנחנו עוד נפגוש אותם בהמשך....
לאחר התארגנות קצרה לוקחות מונית היישר לבית חב"ד. זה אחד המקומות שנמצא ברשימת מרכזי הסיוע והחלטנו שחייבות לבדוק מה המצב שם. מגיעות בסביבות השעה 12 בצהרים, ריח התבשילים של ארוחת השבת מקבל את פנינו. לגליה מיד יש דה ז'ה וו לחדר אוכל של הקיבוץ.. נכנסות פנימה ופוגשות שני ילדים קטנים עם כיפות ופאות לחיים ארוכות. לידם עומדת בחורה מקומית שמדברת איתם בפולנית. אנחנו שואלות בנימוס איפה הרב, והיא מנסה להסביר לנו באנגלית שבורה שהרב ואשתו לא נמצאים כרגע במקום. לפתע אחד הילדים, יואל שמו, שואל אותנו בעברית: "אתן רוצות לדבר עם אמא שלי בטלפון? קוראים לה דינה והיא הרבנית". אנחנו בהלם מהמתוק הזה שמדקלם בעל פה את מספר הטלפון של אימו, והוא רק בן 5! אני מחייגת לדינה הרבנית - מעכשיו שמה יהיה "רבדינה". עונה לי בחורה מקסימה, מדברת עברית שוטף. אני אומרת לה שהבן המתוק שלה נתן לנו את הטלפון שלה, מספרת שהגענו מישראל ורוצות לעזור בכל דרך ושנשמח אם תוכל לקשר אותנו למרכז ההתנדבות שלהם. בינתיים, תוך כדי שיחה מתברר שיש להם משפחה וחברים בקיבוץ סעד והיא מתרגשת לשמוע שאנחנו מאשכול. רבדינה אומרת לי שהיא עסוקה בבישולים לשבת כרגע אבל שאין מה לדאוג - היא כבר תסדר לנו התנדבות ליום ראשון. קבענו שנדבר עוד לפני כניסת השבת ונסגור סופית את יום ראשון.
יצאנו מבית חב"ד כבר אופטימיות. יש לנו התחלה. חוץ מזה קבענו בשעה 7 בערב פגישה עם המדריכה הפולניה שלנו, אניה, שגם לה יש תכניות בשבילנו.
חוזרות למלון, בינתיים רבדינה יוצרת אתנו קשר - ההתנדבות ליום ראשון סגורה! ויש לנו כבר אשת קשר חדשה נוספת, הרבנית רוחי, שתלווה אותנו. מסתבר שבית חב"ד מתפעל 100 חדרים במלון הילטון למען פליטים יהודיים. ביקשו מאתנו שנגיע בראשון לעזור עם הילדים, ללמד אותם עברית, לעשות קצת בייבי סיטר למשפחות עם תינוקות, לעשות עבודות יצירה עם הילדים הקטנים - מה שיבקשו אנחנו שם בשבילם. רגע לפני כניסת השבת רוחי מעבירה לנו את רשימת הצרכים של הילדים במקום ואנחנו קובעות איתה את השעה המדויקת שנגיע בראשון.
בחזרה למלון - נפגשות בערב עם אניה. יש לה מלא רעיונות והצעות. אנחנו מחליטות ביחד איתה לסגור התנדבות במרכז פליטים מאד גדול ביום שלישי וברביעי.
מזמינות אותה למסעדה כייפית ונפרדות לשלום. השעה כבר 22:00 ואנחנו הרוגות. מסכמות את היום כהצלחה. התחלה טובה להמשך.