מליון כפיות
מי אנחנו?
ארבע חברות- דינה כהן, ענת חן, הדר חורש ממושב עין הבשור וגליה הלר מקיבוץ נירים - שהחלטנו לצאת לשבוע בורשה להתנדב ולעזור לפליטים מאוקראינה.
אנחנו בפתחו של שבוע יוצא דופן ומרגש בעיר וורשה. איך מסכמים שבוע כזה? מה גורם לארבע נשים לעזוב את שגרת יומן וללכת להתנדב בארץ אחרת למען אנשים אחרים??
ולמה דווקא שם? ולמה לא בארץ? ולמה לא למען "עניי עירך קודמים" , ולמה רק שבוע - זה ממש טיפה בים. התשובה הכי פשוטה: כי רצינו. כי בער לנו. כי ראינו את המראות והחלטנו שחייבות לעשות משהו. וכי החלטנו שאנחנו יכולות. יכולות לקום ולעשות, יכולות לממן עבור עצמנו, יכולות להתנדב - גם אם זה רק לשבוע אחד בודד... עמוס עוז ניסח את זה הרבה יותר טוב: "אדם חייב לעשות למען האחרים ולא להעלים עין. אם הוא רואה שריפה, עליו לנסות לכבות אותה; אם אין ברשותו דלי מים, הוא יכול להשתמש בכוס; אם אין לו כוס, יש לו כף, ואם אין לו כף — אז יש לו כפית".
היה ברור די מההתחלה שאנחנו חייבות לתעד את השבוע המיוחד הזה. קודם כל בשבילנו - שתהיה לנו מזכרת. אבל גם בשביל אחרים שיקראו, יתעניינו,יתרשמו ואולי יקבלו השראה.. אז הנה, כל הסיפור שלנו מההתחלה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה