פרגון מטורף ואיסוף תרומות

28/4 - היום מחליטות לקחת את ההתנדבות שלנו כמה צעדים קדימה ופותחות חשבון פייבוקס לגיוס כספים ותרומות למען הפליטים. החלטנו שאם כבר נוסעות, ואם כבר רוצות לעשות משהו משמעותי, אולי כדאי שנביא איתנו משהו שיישאר אצל הפליטים ויעשה להם קצת יותר טוב. שולחות מכתב לחברי מושב עין הבשור עם הקישור לפייבוקס ותוך שניות ספורות החשבון מתחיל להתמלא. והתגובות - פשוט אי אפשר להסביר במילים. כמה פירגון! כמה עידוד וחיבוק ענקי מכל התושבים,  ומלא הצעות לעזרה! כולל הצעות להתנדב. פשוט לא ייאמן. גם בקיבוץ נירים נרתמים לנסיעה וגליה מקבלת תרומה יפה לטובת הפליטים, וגם  דינה, מקבלת תרומה משמעותית ונדיבה מהמפעל "אקו אנרג'י" בקיבוץ מגן.

ומה שזה עושה - כמו גלים ואדוות של תגובות והתלהבות. לכל מקום שאנחנו הולכות, כל מי שפוגש אותנו - נפעם ומתרגש איתנו. אנחנו  מוקפות בים של תמיכה, כאילו מייצגות את כל המושב. וזאת הרגשה מדהימה. ובתוך כל זה עדיין חוששות מהלא נודע: מה יהיה? את מי נפגוש? האם נפגוש בכלל מישהו? מה נראה? מה נעשה? סערת רגשות, אנחנו מוצפות. 

תגובות

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

יום עמוס ומלא בדברים טובים

תמונה
 10/5 -   יום שהתחיל בעבודות אריזה ומיון במרכז הלוגיסטי של בית המחסה לפליטים, המשיך ברכישת 300!!! ארוחות חמות לפליטים, והסתיים בעבודה בבית המחסה הציבורי של הפליטים. יצאנו בבוקר לכיוון המרכז הלוגיסטי. שם גדול ומפוצץ למקום קטן ואינטימי. בדרך עברנו על פני שלט הרחוב קרוכמלנה פינת ווליצ'וב. שמות שמיד הזכירו לנו שאנחנו בעצם נמצאות בתוך גטו ורשה לשעבר. במרכז הזה, המנוהל כולו על ידי מתנדבים, מרוכזים כל המצרכים והתרומות לפליטים. יש שם מעין חנות שבה ניתן לקבל את כל מה שדרוש:  מזון, מוצרי כביסה, מוצרי היגיינה, תרופות, מוצרים לתינוקות ועוד ועוד. קבענו להפגש שם עם מישה, מנהל המקום. מישה חי בורשה כבר 5 שנים, אוקראיני במוצאו, שמאז פרוץ המלחמה מנהל את המקום הזה.  המרכז מציע כל מיני סוגים של תמיכה לפליטים: חלוקת ארוחות (שזאת העזרה הכי נדרשת), חלוקת מזון ומוצרים בסיסיים, ארגון מפגשים חברתיים, עזרה בהוצאת אישורי עבודה, ויזות למדינות אחרות ועוד. בעקבות מחסור במתנדבים, נסגרו שלושה מרכזים לוגיסטיים דומים, ומעט המתנדבים שנותרו, התקבצו כולם במרכז הלוגיסטי הקטן שאליו הגענו. את מישה פ...
המשך לקרוא

ולסיום - ורשה היפה

תמונה
 12/5 - כמעט שבת שלום....  השעה 22:30 בלילה. מחר בשעה הזאת, נהיה כבר בבית במושב. סביר להניח שדקה אחת בתוך הכביסות והבישולים של הבית, תהפוך את חוויית ורשה והפליטים לזכרון רחוק, אבל כזה שיישאר אצלנו - בלי להגזים - לנצח. אז רגע לפני שנפרדות מהעיר, ורגע לפני שסוגרות גם את הבלוג שלנו, רוצות לשתף גם בדברים הכייפים והשמחים שהיו לנו פה. בכל זאת, ארבע חברות - לא מפסיקות לקשקש, צוחקות, מדברות בקול רם, אוכלות טוב, נהנות מהעיר.  אז הנה ורשה היפיפיה על קצה המזלג (והיו הרבה מזלגות בשבוע הזה...) שהאירה לנו פנים ומזג אויר וקיבלה אותנו בפריחה מהממת.  לאחר שבוע פה אנחנו לגמרי מקומיות: מכירות את הרחובות, הגן של קורצ'אק הוא הגנ"ש המקומי שלנו, מכירות את פאלאס קולטורי מכל הזוויות. ובכל מקום, בכל פינה בעיר, הנוכחות של המלחמה באוקראינה היא חלק בלתי נפרד מהעיר. הרגשנו גאווה גדולה לקחת חלק ולהיות שותפות במאבק הזה. וכמובן שאכלנו במקומות הכי מפנקים ושווים. והרבה. אז הנה מקבץ אוכל לאינסטוש... ובאמת שהכל היה טעים ומושלם אבל הארוחה הפולנית לסיום היתה אחת הטובות. מי שחושב שאוכל פולני הוא אפור ומשעמ...
המשך לקרוא

הגעה לורשה ותחילת גישושים להתנדבות

 5/5  רגע לפני... מחר אנחנו טסות. השבוע האחרון היה עמוס. לא היה לנו זמן בכלל להתחיל לחשוב על הנסיעה שלנו. והנה, מחר זה קורה. יוצאות מהארץ עם תרומה משמעותית, עם חיזוקים מקיר לקיר, עם תחושת שליחות - לא פחות. 6/5 -  מגיעות לנתב"ג בשעה 2 לפנות בוקר,  4 שעות לפני הטיסה. לשמחתנו, הצ'ק אין והבידוק הבטחוני עוברים במהירות ותוך 20 דקות אנחנו כבר בביקורת דרכונים ובדיוטי פרי. דבר ראשון הולכות להחליף את הכסף שקיבלנו לכסף פולני. בזמן שענת ואני קונות קפה ומאפה, דינה וגליה מסדרות את כל הזלוטים במעטפות - כל אחת מאתנו מקבלת מעטפה עם סכום מדוייק. איזה מזל שדינה איתנו - היא היחידה מבינינו שיודעת חשבון, והיא אחראית על ה"בנק" שלנו. זהו, עולות למטוס ומצליחות להרדם לכמה שעות. הטיסה לורשה עוברת מהר ובקלילות. יוצאות מהשדה, צ'יק צ'ק ואנחנו כבר במונית בדרכנו למלון. מקבלות את החדרים ואפילו מספיקות לארוחת הבוקר. רגע מכונן בלובי של המלון: עומדות מול פקיד הקבלה ולידינו קבוצת אמריקאים. תוהות ביננו לבין עצמנו מה יש לאמריקאים לחפש בורשה... ענת ואני אומרות שבטח הם פה לעזור לפליטים.. לא נעים ...
המשך לקרוא