הביקור שלנו בבית חב"ד

 8/5- יום ראשון ואנחנו מתכוננות לביקור שלנו אצל הפליטים היהודיים שנמצאים בבית מלון הילטון. השליחים של בית חב"ד של ורשה שכרו 100 חדרים במלון הילטון דאבל טרי, המיועדים כולם לפליטים יהודיים. הם ממש מזמינים אנשים, בעיקר משפחות עם ילדים, להגיע לאירוח חינם לכמה זמן שיצטרכו. במלון יש את כל השירותים לאירוח לזמן ארוך: בריכת שחייה, מדשאות רחבות ומטופחות, משחקי חצר, בית כנסת, חדר אוכל פרטי ועוד.

קבענו עם הרבנית רוחי שנגיע בשעה 11 בבוקר. נכנסנו למלון והדבר הראשון שראינו הוא שלט גדול ומאיר פנים - "שלום וברוכים הבאים לכל הפליטים מאוקראינה". ירדנו לקומה מינוס 1, שם נמצא חדר האוכל. פגשנו שם את צבי דוב, הבן האמצעי של רוחי. "אתן הבנות מישראל?", כך הוא קיבל את פנינו. כבר הרגשנו שהולך להיות לנו מיוחד במקום הזה. ואז הגיעה רוחי מלווה בשתי בנותיה הצעירות: שטערנא (כוכבה) שרה בת ה-8 ופרעיידה בת ה-6. כבר מהמשפט הראשון נכבשנו. רוחי היא אשה מדהימה ומעוררת השראה. אמא לשמונה ילדים, בלי עין הרע, שעסוקה כל היום בדאגה לפליטים שנמצאים בורשה. היא ובעלה היו השליחים של חב"ד בעיר סומי שבאוקראינה. כשפרצה המלחמה עזבו את ביתם לא לפני שדאגו לכל בני הקהילה שלהם. הם מחכים לשליחות הבאה שלהם שתהיה ליד בודפשט אבל לא רוצים לעזוב עדיין את ורשה עד שאחרון הפליטים יגיע למקום ויסתדר. הם כבר קרוב לחודש וחצי במלון, מטפלים בפליטים החדשים שמגיעים ועוזרים גם לותיקים.
רוחי ביקשה מאתנו להתלוות לילדים לבריכה כי צריך שמבוגר ישגיח עליהם. כמובן, בשביל זה אנחנו כאן. תוך 5 דקות היינו בבריכה עם עוד קבוצת ילדים קטנים. שטערנא התגלתה מיד כמנהלת של כל האירוע הזה... הסבירה ברוסית לילדים האחרים, תרגמה לנו בעברית, דיברה באנגלית עם אחותה הקטנה ומדי פעם קישקשה גם ביידיש. ותוך כדי ידעה לספר לנו על מצב הפליטים במלון, כמה ילדים יש שם, איך הם לומדים, מה הם עושים, כמה חברים הם ועוד.
הילדים נהנו מאד בבריכה, שיחקנו איתם משחקי בריכה ואפילו לימדנו אותם את המשחק המטורף - "מי מפחד מהדוב הגדול".
בינתיים ראינו שבחוץ מארגנים מסיבה גדולה שלא קשורה לפליטים. היה שם מתקן מתנפח גדול, משחקים לילדים, בועות סבון וכו'. ניגשנו למארגנים של האירוע ושאלנו אם נוכל לצרף את קבוצת הילדים שלנו לאירוע הזה כדי שגם הם יוכלו להנות מהמתקנים. כמובן שהם הסכימו. תוך כמה דקות כל החמודים היו על המתקן המתנפח. גם ארבעת הבנים שלא היו איתנו בבריכה, מיהרו החוצה. פתאום באופן לגמרי ספונטני, היתה להם חגיגה.
בין כל הילדים שהתרוצצו על הדשא פגשנו את מיכאל, ילד מתוק בין שנתיים, שאמו היפיפיה בהריון מתקדם. היא סיפרה לנו באנגלית שבורה מתובלת ברוסית שבעלה עדיין באוקראינה. היא כבר חודשיים פה בורשה לבד ומפחדת ללדת בלעדיו..
אחרי שהילדים סיימו להשתולל, חזרנו לחדר האוכל שבקומה מינוס 1. בזמן שערכו שולחנות וחיממו את האוכל, אנחנו פרשנו על השולחן את כל מה שקנינו להם: פלסטלינה, בצק ליצירה, חוברות צביעה, צבעים וטושים, מנדלות ועוד. הילדים כל כך שמחו, מיד התיישבו לשחק, ציירו, פיסלו, קשקשו אחד עם השני. דינה עשתה להם סדנת של קיפולי נייר והבנות עקבו אחריה בשקיקה.. לבנים הבוגרים יותר הבאנו מתנה - חבילה של קלפי רביעיות עם תמונות של המועצה שלנו. סיפרנו להם קצת על אשכול, על המקום שממנו אנחנו מגיעות. הם התלהבו מאד ומיד התיישבו לשחק.
לקראת השעה 14 חדר האוכל התמלא. הגיעו משפחות, אנשים מבוגרים וגם קשישים. בין לבין, פגשנו את אמא של תמר ודוד, שני ילדים שהיו אתנו מהבוקר. האמא ילדה לפני ארבעה שבועות אח נוסף, לוי, והיא פשוט מותשת. שמחה כל כך לפגוש אותנו, ועוד יותר שמחה כשעזרנו לה עם התינוק הקטן והצלחנו להרדים אותו. היה לה זמן חסד:  חצי שעה של שקט לאכול בנחת ולדבר עם מבוגרים.
אחרי האוכל , לקראת השעה 15, סיימנו את כל פעילות היצירה עם הילדים. נפרדנו מהם ממש בצער.
בכמה שעות שהיינו במלון המיוחד הזה, ניסינו מאד להחזיר קצת רגעי שפיות לילדים הנהדרים האלה. שמחנו שיכולנו לשמח. התרגשנו כל כך מכל שניה שהיינו שם.