מפגש עם בני נוער פליטים מאוקראינה

 7/5 - פותחות את הבוקר ב"ישיבת תכנון" בארוחת הבוקר. בלו"ז להיום: קניות של ציוד יצירה לילדים שנמצאים במלון של בית חב"ד, ובשעות הצהרים ביקור באוהל הפליטים שממוקם בתחנת הרכבת.

יוצאות מהמלון לכיוון חנות היצירה. לפתע חולף על פנינו בחור נחמד ומוכר, בלייק - זה אותו אמריקאי שראינו אתמול בלובי של המלון. הוא נעצר לידינו, שואל אם אנחנו מדברות עברית. מספר לנו שהיה לפני שנים בארץ וגם מראה לנו את הקעקוע שעשה בירושלים. אנחנו שואלות אותו מה הם עושים כאן ומסתבר, כמו שחשבנו, שהוא נמצא פה עם חברים מתנדבים למען הפליטים. וככה אנחנו עומדים על המדרכה ליד המלון, מדברים ומתכננים איך אפשר להפגש ולעזור. תוך כמה דקות בלייק שואל אותנו אם נרצה להצטרף אליהם לפיקניק שהם מתכננים לעשות בצהרים עם בני נוער אוקראינים... בוודאי שאנחנו רוצות. והנה, בשניה שונו התכניות והלו"ז שקבענו לעצמנו בתחילת הבוקר.
החלפנו טלפונים וקיבלנו את הכתובת המדויקת של הפארק שבו תתקיים הפעילות. קבענו שנפגש בפארק בשעה 13:00. נפרדנו לשלום והמשכנו לחנות היצירה, כשבדרך אנחנו עוברות ליד האנדרטה לזכרו של יאנוש קורצ'אק. האנדרטה נמצאת במקום שבו עמד בזמנו בית היתומים בגטו. עומדות מול האנדרטה ומדברות בינינו  - כמה סמלית כל הסיטואציה הזאת...
ממשיכות ללכת עד שמגיעות לחנות לדברי יצירה, שהזמן קצת עצר בה מלכת. מעמיסות חצי מהחנות: חוברות צביעה, טושים, צבעי עפרון, פלסטלינות, בלוקים של ציור ועוד ועוד - כל מה שיכול לשמח ילדים ולעזור להם להעביר את זמנם בבית המחסה.
חוזרות לכיוון המלון, נכנסות על הדרך לחנות מוצרי ספורט ורוכשות גם משחקי כדור ופריזבי לבני הנוער איתם נפגש עוד מעט.
בינתיים, בלובי של המלון פוגשות שוב את קבוצת האמריקאים.  אנחנו מחליפות איתם רשמים, מספרות להם שאנחנו גרות בעוטף עזה על כל המשתמע מכך - כולל סיפורי ממ"ד ו-15 שניות, וכמובן הצבע האדום. ללא ספק, אנחנו מבחינתם גיבורות! האמריקאים נוסעים לפארק בהסעה שאירגנו ואנחנו, קצת מתמהמהות, אחריהם במונית.
בסביבות השעה 14:00 אנחנו מגיעות לפארק מקסים וגדול, הכל ירוק ופורח  ובמרכז הפארק אגם גדול. אנחנו רואות את עשן המנגל ומלא ילדים רצים לכל עבר. מתקרבות ומזהות את חברינו האמריקאים, שבשלב זה הם כבר ממש חברים! האירוע הזה מאורגן על ידי הכנסיה המקומית שנותנת חסות למאות פליטים מדי יום. המטרה היתה לארגן מפגש לבני הנוער, שחלקם נפרדו מהוריהם לפני מספר חודשים עם פרוץ המלחמה ומאז לא התראו איתם.
המפגש של החבר'ה הצעירים האלה הוא אי של שפיות בתוך כל הכאוס הזה. הזדמנות בשבילם לדבר אחד עם השני, לצחוק, לשחק - לעשות דברים רגילים שבני נוער בגילם עושים. היה מדהים לראות איך תוך כמה דקות נוצרו מעגלים, הכדורים עברו מיד ליד, פריזבי עפו באויר - פשוט כיף וכל כך לא מובן מאליו במציאות שנחתה עליהם. אנחנו הסתובבנו בפיקניק ושוחחנו עם הילדים, שיחקנו איתם, שמענו את הסיפורים שלהם.  היה חשוב לנו להראות להם שיש אנשים שחושבים עליהם. שהם לא לבד.
כמובן שניצלנו את הזמן גם כדי להמשיך ולתכנן את המשך השבוע שלנו. קבענו שנגיע לבית המחסה ביום שלישי אחהצ ונארגן ערב לנשים. יש עוד דברים שכרגע בתכנון ובטח נוכל לספר עליהם בהמשך.
אי אפשר לתאר במילים כמה התרגשנו, כמה המפגש הזה היה מיוחד ויוצא דופן.  אחרי שעתיים עזבנו את המקום, נפרדנו בחיבוקים ונשיקות.

ועוד משהו  - במהלך היום הזה, התגובות מהבית לא מפסיקות להגיע. הבלוג שלנו כבר עלה לאוויר ואנחנו מקבלות הודעות פרגון ותמיכה בלי סוף. וגם, התרומות ממשיכות להגיע ולזרום. גאות בתושבי עין הבשור במיוחד, שבימים האחרונים חצו את קו ה 10,000₪..!זה פשוט מטורף. מרגישות שאנחנו לא לבד בדבר הזה, שמחות, מעריכות וגאות כל כך על ההירתמות הקהילתית הזאת. פשוט מדהים.